החלטה בתיק ב"ל 28158-07-12

1.         התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבע וטען כי יש לחייב את הנתבע להעניק לתובע קצבה מיוחדת מאז שנת 1965 לצרף לגמלה זו הפרשי הצמדה וריבית לחייב בריבית עונשית את הנתבע על מחדליו, כמו כן העריך התובע את הנזקים שגם לנתבע בשל התנהלותו הרשלנית כטענתו כלפיו בסכום של 2,803,884 ש"ח וזאת בטבלת חישוב מפורטת שצורפה לכתב התביעה.

            עיקר טענות התובע נסובות סביב טענות אשר להתנהגות רשלנית של הנתבע בטיפול בתובע החל משנת 1965 ולכן התובע טען כי על הנתבע לשלם את מלוא נזקיו המיוחדים והכלליים מיום היווצרות העילה ב- 1965.

            התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי והנתבע הגיש כתב הגנה בבית המשפט המחוזי

2.         הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן ככל שהתובע טעון לזכאות לתשלום רטרואקטיבי משנת 1965, הרי שדין התביעה לטענת הנתבע להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן עברו 47 שנים ממועד האישור לגמלה מיוחדת וכן בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

            לאחר הדיון המוקדם הגיש הנתבע בקשה ספציפית לדחייה על הסף ופרט בה את כל טיעוניו הן בטענת ההתיישנות והשיהוי והן בשל העדר עילה.

3.         הנתבע טוען בבקשה לדחייה על הסף כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות שכן המכתב שדחה את התשלום הרטרואקטיבי הוא מיום 11.4.10 והתביעה הוגשה רק בחודש 7/12 שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכתב הדחייה. כמו כן טען בעניין זה הנתבע כי תכתובת שהייתה בין ב"כ התובע לנתבע לאחר מכתב הדחייה בעניין התשלום הרטרואקטיבי אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות.

            בנוסף לכל האמור לגופו של עניין טען הנתבע כי מאחר והתובע טוען לזכאות תשלום רטרואקטיבי החל משנת 1965 הרי שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות כאשר חלפו 47 שנים ממועד אישור הגמלה המיוחדת.

            בנוסף טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה גם בהתאם לסעיף 296.

            הנתבע אף טען לגופו של עניין כי אין כל עיגון משפטי או חיקוק בדבר אשר מכוחו זכאי התובע לקצבה מיוחד החל משנת 1965 שכן לא נערכו לתובע בדיקות תלות והקצבה ניתנת רק לאחר ביצוע בדיקות תלות.

            לא זו אף זו טוען הנתבע כי אין חובה על הנתבע להעביר מידע למבוטחים על שינויים שנתקבלו בחקיקה ועל כן העדר פניה של התובע בזמן אמת לא יכולה לזכות אותו בדיעבד לתשלום רטרואקטיבי.

4.         התובע טען כנגד הבקשה כי יש לדחותה על הסף מאחר ולא צורף תצהיר מטעם המבקש. מעבר לכך טען התובע כי עילת התביעה אינה נובעת מחוק המוסד לביטוח לאומי אלא מתוך הוראות פקודת הנזיקין שכן היא נובעת מרשלנות של הנתבע אשר התרשל בעריכת חישוב הגמלאות להם זכאי התובע ולפיכך התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי.

            טענות הנתבע לבקשת הדחיה על הסף בעניין סעיף 296 אינן רלבנטיות והמטריה החוקית החולשת על התובענה מצויה בפקודת הנזיקין ובחוק ההתיישנות.

            התובע טוען כי גילה רק בשנת 2010 במסגרת תביעה להחמרה כי הקצבה ששולמה לו לא תאמה את מצבו הרפואי והבריאותי ולכן היה זכאי לתבוע רטרוקאטיבית את הכספים המגיעים לו מהנתבע.

            בעניין זה טוען התובע שיש לבדוק מתי גילה לראשונה שהנתבע התרשל וכן יש לנהל הוכחות בכל טענות הרשלנות ובשל כך אין לדחות את התביעה על הסף.

5.         לאחר שבחנתי את כל טיעוני הצדדים, וכן קראתי את החלטת השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי, אני קובעת כי יש לדחות את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף שכן בתיק זה באופן חריג מתיקים אחרים יש לשמוע ראיות בכל הטענות העולות ע"י התובע בעניין תביעותיו וכן בעילת הרשלנות, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.        משהעביר בית המשפט המחוזי את תביעתו של התובע לביה"ד כי סבר שעניינו הוא בתחום המומחיות של ביה"ד לעבודה, גם אם מדובר בתביעת נזיקין, אזי על ביה"ד לדון בתביעה כפי שהוגשה ולהתייחס ולשמוע כל עובדה כאילו מדובר בתביעה רגילה.

ב.         טענות השיהוי ו/או ההתיישנות הינן טענות שהנתבע יכול לטעון אותם במסגרת ניהול התביעה כטענות משפטיות, אך אינם יכולות לעמוד כטענות סף במקרה זה בפרט שמדובר בתביעה שעיקרה תביעה נזיקית אשר צריכה להתברר עובדתית בפני מותב בביה"ד.

            נכון הוא כי לו התביעה הייתה מוגשת לביה"ד לעבודה כפי שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, אזי ביה"ד היה מעביר את התביעה לביהמ"ש המחוזי שכן עפ"י חוק הביטוח הלאומי ועפ"י הסמכויות הנתונות לביה"ד הזה אין לביה"ד האזורי לעבודה את הסמכות העניינית לדון בתביעה נזיקין כנגד המוסד, וזוהי תביעה נזיקית כנגד המוסד.

            ברם, ההלכה היא כי לא ניתן להעביר את התיק לביהמ"ש המחוזי לאחר שזה הועבר מביהמ"ש המחוזי לביה"ד לעבודה, ולכן על התביעה להתברר בביה"ד.